<h1>העיטור הלכ' ציצית ש"ב ח"א</h1>
<h2>דף נח.</h2>
הא ל"ק לעולם שיראין דאורייתא וכדרבא (מנחות ל"ט:), כלומר רבא לטעמי' דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף דמשמע מכל מילי עבדי' ציצת והוא שיהא ממין הכנף ואפי' ממשי וכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך דאין גדילים אלא מצמר ופשתים הא כיצד צמר ופשתים פוטרין לבן עם התכלת בכל המינין אפי' בשיראין ציצת דשאר מינים במינם פוטרין כגון משי במשי כלך בכלך שלא במינן אין פוטרין כדקתני בברייתא השיראין והכלך דחייבין מדאורייתא במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין, הלכך לרחבה ורבא טלית [דשיראין] חייב בציצת מה"ת ור"נ שאמר שיראין פטורין מציצת דאורייתא קאמר כתדר"י אבל לרחבה ורבא לא אצטריך ליה למימר כמאן ס"ל דס"ל כרבנן דפליגו עלי' דלא ס"ל ילמד סתום מן המפורש כדמוכח בריש יבמות (ה'.) דקא פרכינן התם תינח לר"י לרבנן מא"ל ש"מ רבנן פליגו עלי', ואיכא למימר נמי דרבא אפי' כר' ישמעאל ס"ל ואף כל לא לאתויי ציצת אתא אלא לטומאת שרצים אתי דלא מטמא בשאר בגדים לאפוקי מאידך תנא דר"י אתא דמרבה טומאת שרצים בכל הבגדים מאו בגד אבל למעוטי ציצת לא אתא דכולהו ס"ל כרבנן דציצת דאורייתא אפילו בשיראין כדאמר אביי לקמן (מנחות ל"ט:) והא דאמרינן ביבמות (ד':) והא רבא ל"ל דר"י. וא"נ אף כל לאתויי כלאים אתא כדאמר בשבת (כ"ז.) ורבא אליבא דד"ה קאמר, ומש"ה אצטריך ליה למימר ר"נ דאמר כר"י דתדר"י הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם כגון בטומאת שרצים ובטומאת מת ובטומאת ש"ז ובציצת ופרט לך הכתוב בא' מהן צמר ופשתים [וכו'] ור"נ לטעמי' דאמר במס' שבת אף כל לאתויי ציצת דאין טלית חייב אלא צמר ופשתים ואמרינן התם ציצת בהדיא כתיב בי' צמר ופשתים גדילים תעשה לך, ומשני התם סד"א כדרבא דהוא בר פלוגתא הכא דדריש הכנף מין כנף לאשמעינן שאר בגדים דמיפטרי במינן וסמוכים לענין ציצת דציצת אין נוהג אלא בצמר ופשתים, ודריש סמוכין דאין טלית ואין ציצת אלא מצמר ופשתים כדאמרינן דשיראין פטורין מן הציצת והכנף מין כנף לאשמעינן לבן בכל הטליתות דבעינן ב' מינים בציצת לבן ותכלת. אביי אמר (מנחות ל"ט:) הא דתדר"י לא אתא אף כל לאתויי ציצת דחיוב ציצת בכל הבגדים הוא כרבנן דפליגו עליה דר"י ולאפוקי אידך תדר"י דמרבה טומאת שרצים מאו בגד דתניא בגד גבי שרצים אין לי אלא בגד צמר ובגד פשתים מנין לרבות שאר הבגדים לטומאת שרצים דכתיב או בגד או לרבות טומאת שרצים לכל הבגדים ותדר"י דאמר אף כל לאתויי שרצים ולא לאתויי ציצת. ואביי לטעמיה דאמר במס' שבת (כ"ו:) רשב"א ותדר"י אמרו דבר א', ונקטינן השתא דאביי ורבא ורחבה קמו בחד שיטה דכולהו טליתות חייבות מדאורייתא דס"ל כרבנן דפליגו עלי' דר"י א"ג אף כר"י כדפרישית ור"נ דאמר כר"י יחידאי הוא ומסתב' לן דהלכה כרחבה אמר ר"י ורבא ואביי דס"ל הכי חדא דרבים נינהו ועוד רחבה דייק וגמיר שמעתתא מפומי' (דרבים) [דרביה] (ברכות ל"ג:) ועוד דמייתינן ת"ש סייעתא מיני' ומסתברא דבכולה מילתא הלכה כוותיה ואי משום דקאמר קס"ד כדרבא ההיא ר"נ דהוא בר פלוגתיה הוא דקאמר הכי ולאו לאפוקי מהלכתא היא אבל רבינו אלפסי פסק כר"נ והחכם ר' ברוך (עי' תמים דעים סי' רכ"ד) דחה ר' אלפסי בתשובותיו מדאמר אביי רשב"א ותדר"י אמרו דבר א' שיטתא נינהו ולית הלכתא כר"ג דקאי כוותיה ומסתברא לן כר' ברוך ולא מטעמי' דכה"ג לאו שיטה היא דא"כ הא דאמר אביי בפ' כ"ש (פסחים ל"ב:) ר"ע וראב"י ור' יוחנן כולהו ס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה נימא שיטה היא והא קי"ל דאסור בהנאה אלא כיון דאיכא למימר דלא אמרו דבר אחד. ור"נ הכי ס"ל ע"כ דאמר אף כל לאתויי ציצת ותדר"י מפיקי מאידך תדר"י [וא"כ] לא אמרו דבר א' ואין כאן שיטה לר"נ, אפ"ה לית הלכתא כוותיה כדפסקינן, וכולהו חייבים מדאורייתא ומשתרי בהו כלאים דתכלת ולבן. והשתא דליכא תכלת דינו כטלית של צמר דאין לו תכלת מטיל לבן ולמאי דס"ל מטיל חוטין צמר או ד' ממינן וד' צמר לבן במקום תכלת דקי"ל כרבא דצמר ופשתים פוטר לבן עם התכלת [וכו'] שאר מינן במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין.
